המאבקים שלנו מול מתקפת ציפורים בעיקר שקנאים וקורמורנים, כמידי שנה, עולים לנו כמה מאות אלפי שקלים וגם כאן זו הוצאה שלא מוצדקת ומביאה את הענף להוצאות מיותרות.
למצבים הקשים הללו יש פתרונות שמערכת ההדרכה של שה"מ מעודדת:
א. איחוד משקים על מנת לייצר דגים בהיקפים של כ-1000 טון דגים לשנה. זה מאפשר לשרוד ומנצל את היתרון לגודל. איחוד משקים מאפשר להתמודד טוב יותר מול האיומים שצוינו לעיל.
ב. הגדלת מערך העובדים המקצועיים בענף. הענף אינו משופע באקדמאים והכנסתם למערכת תאפשר פיתוחים נוספים למדגה בישראל.
ג. הגברת המחקרים בענף בעיקר כאלו העוסקים בטיפוח דגים קיימים והכנסת דגים חדשים למערך הייצור של חוות הדגים.
ד. ייעול השימוש במים במדגה, זאת על מנת לחסוך בהוצאה כבדה המעיקה ומסכנת את רווחיות הענף.
ה. שיפור באיכות המוצר לצורך התמודדות נאותה מול היבוא.
ו. הקפדה על ייצור רציף כל השנה.
ז. מיתוג הדג הישראלי הטרי.
דגי נוי טרופיים וקרים בישראל
ענף דגי הנוי עצר את קצב העלייה בהכנסותיו, והסיבה העיקרית לכך היא ירידה בשיווק היצוא לאירופה. הפגיעה בענף דגי הנוי אינה רק מפני מצבם הכלכלי הירוד של הלקוחות העיקריים באירופה, אלא גם בשל צמיחה מהירה של הענף בישראל, לחץ על המשווקים וריבוי משווקים שהביא בסופו של דבר לתחרות שלילית. היחסים בין מגדלי דגי הנוי בישראל אינם חיוביים, בלשון המעטה. וגם כאן הצפי נראה בצמצום משקים לא יעילים ובהמשך הובלת הענף על ידי מגדלים מקצועיים בעלי גב הוני חזק.
נאחל לכל העוסקים בחקלאות המים בישראל הצלחה רבה בכל מעשיהם!