רביעי, 15 אפריל 2015 16:50

יקיר ענף המדגה 2015

דרג פריט זה
(0 הצבעות)

אורי כרמי - יקיר ענף המדגה תשע"ה

אורי נולד בשנת 1936 בגבעת השומר שליד כפר סבא - שם שהו מייסדי קיבוץ דן עד לעליה על הקרקע במאי 1939. בריכות הדגים הראשונות של הקיבוץ נחפרו בשנת 1941 לרגלי מוצבי הסורים בתל עזאזיאת ורמת הבניאס. גודלו בהן מדי שנה מאות טונות של קרפיונים שסופקו לישוב העברי ההולך וגדל. ילדי הקיבוץ הרבו לטייל על גדות הבריכות, למדו להכיר את שפע עופות המים ואף שטו להנאתם בסירות. עוד בהיותו במוסד החינוכי - ילדי דן למדו אז בשריד - קסם הענף לאורי, ובחופשות הרבה לעבוד בו. כך גם לקראת הגיוס ובחופשות במהלך השרות. עם שחרורו מצה"ל הצטרף לצוות העובדים.
מדי ערב, לאחר הארוחה בצריף חדר האוכל הישן, היו הדייגים נאספים סביב הרכז המבוגר ומקבלים את משימותיהם ליום המחרת. צוות הדייגים היווה את האצולה של הקיבוץ. לארוחת הצהרים היו מאחרים, לאחר יום דייג, וארוחה מיוחדת ציפתה להם בתנור. אורי זכה לנהוג בטרקטור הענק ואף בג'יפ - ראשון מכל בני גילו. לימים קיבל את ריכוז הענף - נעזר בנסיונם של הותיקים ממנו ובהדרכתה של עזה בן ארי האגדית מאיילת השחר, זכרה לברכה. היה משהו מיוחד ומאתגר ביציאה עם שחר להאכיל, בכניסה בקור הגלילי המקפיא למים, בהאכלה ידנית מתוך שק שבסירה - וכל זאת תחת עינם הפקוחה והעוינת של צלפים סורים שבהזזת אצבע יכלו לקפד חיים. העיסוק בעבודה לא מנע מאורי לכהן כסדרן עבודה וכמזכיר הקיבוץ - משרה חלקית, כמובן, ולא חלילה על חשבון העבודה...
לאחר מלחמת ששת הימים קם ענף הפורלים. אורי הצטרף לצוות כעבור מספר שנים, עסק בשיווק ובטיפוח היחסים עם הלקוחות ואף כיהן מספר שנים כמרכז הענף. הפורל לא היה מוכר אז בארץ והיה צריך לעבור מסוחר לסוחר, מחנות לחנות ולהציע את הדג. אורי היה נוסע בהתחלה עם דגים חיים במיכל במשאית ופורק עם רשת יד לכל לקוח את הזמנתו. בביקוריו בשוק מחנה יהודה בירושלים ושוק הכרמל בתל אביב היו בעלי דוכני הדגים מזמינים אותו בחיבה ובהערכה, שכן ידע ליצור יחסי עבודה וחברות מצוינים. ולא רק כלפי הלקוחות: אורי ידע לבנות יחסי חברות עם כל חבריו לצוות, גם כאשר ניהל את הענף וגם כשהיה עובד מן המניין: תמיד בהתעניינות, מאור פנים ובהומור האופייני לו. כאשר הוקם בית האריזה המשוכלל קיבל אורי את ניהולו ודאג שהסדר, הנקיון, קצב יציאת המשלוחים - כל אלה "ידפקו כמו שעון שוויצרי".
לפני כחמש שנים נפל אורי מגובה, נחבל בראשו ואיבד את הכרתו. הנזק היה רציני והוא נזקק לאשפוז בבית החולים, לטיפולים רבים ולשיקום בבית לוינשטיין. היה נראה שהרומן בין אורי לענף הסתיים. כל מכריו וחבריו לצוות הרגיעו אותו - מותר לחבר שעבר את גיל השבעים לצאת לגמלאות. כן, אבל לא אורי. לא איש כמוהו יוותר ויאמר נואש. הוא עמד על כך שייבחן על ידי ועדה של משרד הרישוי ושרשיון הנהיגה יוחזר לו . ואכן, אורי עמד בהצלחה במבחן קשה שנמשך כמה שעות והורשה לשוב ולנהוג במשאית הקלה של הענף. פעמיים שלוש בשבוע היה יוצא מדן לירושלים, תל אביב ואף עד קרית מלאכי הרחיק. הלקוחות שמרו לו אמונים וזכרו לו את חסד הקשרים הקודמים. כך במשך ארבע שנים, ורק בהגיעו לגיל 78 הרשה לעצמו לפרוש - תוך שהוא שומר על קשר יומיומי עם הענף אליו היה קשור כ - 65 שנים. נאחל לאורי עוד שנים רבות של בריאות ופעילות.
על תרומתו, מסירותו והתמדתו מוענק לאורי כרמי אות יקיר ענף המדגה.

אמנון ניר - יקיר ענף המדגה תשע"ה

אמנון הגיע לענף המדגה בדרך מקרה - בשנת 1964, לאחר שירותו הצבאי בסיירת השריון ושליחות בתנועה, שב למשק, לקיבוץ כפר גלעדי, ושובץ לעבודה זמנית בענף המדגה. כאן הבין אמנון שהוא "נשבה" וכי זכות נפלה בחלקו להכיר ענף מרתק מאוד שרב בו הנסתר על הנגלה.
לאחר תקופת עבודה קצרה יחסית, קיבל אמנון את ריכוז הענף. במקביל לתפקידו זה, נבחר מטעם משקי הגליל לשמש כנציגם במזכירות ארגון מגדלי הדגים. לאחר מלחמת יום הכיפורים עזב אמנון את התחום, אך חזר אליו מיד בתום מלחמת שלום הגליל. למעשה, משנות ה-60 ועד עתה מתמודד עם קשיי המדגה המקצועיים והכלכליים, בארץ בכלל, ובאזור הגליל בפרט.
אמנון, בשיתוף דייגים אחרים, תרו אחר פתרונות לבעיית הגידול וההישרדות של דגי האמנון בגליל, אזור שאינו מהווה מקום טבעי לגידולם. בנוסף לזה, התמודד עם מחלת הקרפיונים. והכול למען ביסוסו הכלכלי של ענף המדגה בכפר גלעדי, ובגליל העליון בכלל.
ממשק מוצלח מאוד שפיתח אמנון במדגה כפר גלעדי הוא ניצול נכון של מים חמים לשמירת דגיגי אמנונים בחורף. הדגיגים נמכרו במחיר גבוה באביב שלאחר מכן והביאו פרנסה מכובדת למשק!
למרות יציאתו לגמלאות, הוא עדיין לוקה ב"חיידק המדגה", ולוקח חלק בכל הדיונים הקשורים לשיווק הארצי ולפיתוח המדגה בישראל. אך טבעי הוא שאמנון הסכים לקבל עליו את עול החברות והאחריות בוועדת הביקורת של ארגון מגדלי הדגים, תפקיד שמילא בנאמנות ובמסירות עד השנה האחרונה.
על תרומתו הרבה והמתמדת ועל מסירותו חסרת הגבולות בענף, מוענק לאמנון אות יקיר ענף המדגה.

יעקב (יוקי) אבישי - יקיר ענף המדגה תשע"ה

יוקי הוא מוסד בענף המדגה. המילה הכי מתאימה ליוקי כמגדל דגים ותיק - יזם -. יוקי לא נח רגע עד ליוזמה הבאה...יוקי הגיע לעסוק בגידול דגים בשל אהבתו למקצוע ולחקלאות בכלל.
יוקי, בן קיבוץ דן, לאחר שחרורו עבר את מסלול הטירונות הקיבוצי, חצי שנה במטבח ובחדר אוכל. יותר מאוחר החל לעבוד במדגה בקיבוץ דן ואף היה מרכז המדגה. עסק בהטלות מאורחות של קרפיונים, פיתח מאביסים אוטומטיים עבור דגי הפורלים שבקיבוצו. יוקי עסק בפרויקט מיוחד וחדשני: אימון דגיגי בורי מהים. היוזמות של יוקי היו מיוחדות אבל תמיד שמע מהוותיקים בענף "עזוב זה לא יילך" אפשר לומר שלא ממש פרגנו לו. אבל יוקי היה נלחם וידע לעמוד על שלו!
בגיל 30 הגיע לגיל של פרשת המים.. כך בשנת 1978 עבר לבית הלל, והתפרנס מעבודות חקלאיות מזדמנות. אבל, מהר מאוד הבין שהדבר שהוא הכי יודע לעשות זה לגדל דגים.
יוקי חיפש ענף עם יתרונות יחסיים - והחליט לגדל פורלים, וכאשר הוא חיבר את כל הפאזל הוא הגיע לתובנה שהמקום הכי טוב לגדל פורלים זה כניסת נחל דן אל החצבאני וזה המקום היחיד שהיה פנוי! יתר שטחי החקלאות היו שייכים לקיבוצים. לאחר שריפה בנחל, התגלה לו שטח מתאים בכל הדרו. יוקי מחליט ומבצע, בניית בריכות לגידול פורלים בצורה הפרימיטיבית ביותר כי כסף לא היה. כך התחיל עם יבוא ביצים מאיטליה וגידול הדגיגים במחסן דייג של שדה נחמיה.
אחרי שנה העביר בהתרגשות את הדגיגים לבריכות. כמובן שבדרכים עקלקלות עם המון רעשים בדרך, הצליחל בסופו של דבר להקים ענף פורלים לתפארת! מכאן ועד יוזמות חדשות הדרך הייתה פתוחה. בורג לשליית דגים, ציוד מתקדם מאירופה, מפריד מוצקים, מכלים וכל מה שהדייג הישראלי למעשה לא הכיר כאן.עם השנים היסב את בריכות העפר לתעלות בטון וחידש את המערכת לגידול אינטנסיבי יותר.
כיום חוות 'דג על הדן' שיוקי הקים, מספקת דגים למסעדה שיוקי הקים באתר וגם מספקת פורלים לסוחרים.
בתחילת שנות ה-90 יוקי זיהה שנפתחה דרך לגידול דגים בים, בחופי ים התיכון פתוחים, רק צריך למצוא את המקום המתאים. הוא יוצר קשר עם רשות הנמלים בטענה שאין שום חובה שלא תרוויחו גם אתם מגידול דגים בשובר הגלים. הוא קיבל אישור ויצא לדרך.
כך החל יוקי גם את גידול הדגים בכלובים באשדוד והגיע לגידול של 300 טון דגי דניס.
הוא היה הראשון שפתח את הדרך לגידול דניס על שובר הגלים באשדוד.
אחרי 7 שנים באה סערה חריגה וחיסלה את החווה על תכולתה. דבר שגם לו כאב גדול.
לא איש כמו יוקי יתייאש. הוא המשיך הלאה והקים את החווה שוב יחד עם בנו הבכור עינם ועם שותפים נוספים. מה שיוקי תמיד היה אומר "הפתרון לאכזבות זה הנמכת ציפיות, משפט שמלווה אותו שנים רבות והוא מנסה להנחיל זאת לדור ההמשך!
על תרומתו הרבה מסירותו ועקשנותו, מוענק ליוקי אות יקיר ענף המדגה.

ישי שמאלי - יקיר ענף המדגה תשע"ה

משפחת מגדלי הדגים, משנות ה- 80 של המאה הקודמת מקשרת כמעט אוטומטית את שמו של ישי עם שיווק דגים. כך תמיד הכרנו אותו, 'ישי המשווק'. למעלה מעשור, ללא מכשירים סלולריים, הכרנו את קולו של ישי בטלפון רגיל, המודיע לנו איזה דגים לשלוח, כמה דגים לשלוח ולאיזה שוק לכוון את המשלוח. ב- 1961. מיד עם השחרור מהצנחנים, נכנס ישי לענף המדגה בכפר מסריק, ובמשך 15 שנה מהן 8 כרכז המדגה, גידל דגים.
בשנת 1975 קיבל ישי את בקשתם של אנשי אגף הדיג, שמואל שריג ומילק טל להצטרף לצוות המגדלים של תחנת הניסיונות בגינוסר . שם עבד ישי 4 שנים.
בשנת 1980 קיבל ישי הצעה להתמודד על תפקיד מנהל השיווק של ארגון מגדלי הדגים .
ישי זכה במכרז, וקיבל את התפקיד הנחשק. כך לאורך כ-12 שנים ישי הפך להיות הכתובת של כל המגדלים בנושא סידור השיווק השבועי בישראל. ישי עבד יחד ובשיתוף פעולה הדוק עם מזכירי הארגון בשנים אלו - אמנון לוין, שלמה ניאגו וגידי סיוון.

על תרומתו, מסירותו והתמדתו מוענק לישי אות יקיר ענף המדגה.


שולה ניצן - יקירת ענף המדגה תשע"ה

שולה מוּכֶּרת לכל מגדלי הדגים בישראל ואף למגדלי דגים רבים בעולם כמומחית מובילה בתחום בריאות הדגים. בשנות ה-70 של המאה הקודמת סיימה את לימודי התואר הראשון בביולוגיה באוניברסיטת חיפה. מכאן התקדמה ללימודי הוראה כמורה בכירה. תוך כדי עבודתה במעבדה לבריאות הדגים של משרד החקלאות, למדה גם לתואר שני באוניברסיטה העברית בלימנולוגיה ואוקיאנוגרפיה, מיקרוביולוגיה ימית אקולוגית. ובראשיתה של שנת 2000 הוענק לשולה התואר דוקטור בנושא חקלאות בתחום אימונולוגיה בקטריאלית. מכאן עולה בוודאות כי אין שטח הקשור לדג ולסביבת גידולו ששולה אינה בקיאה בו. שולה צברה ידע וניסיון עצומים למציאת פתרונות טובים לשמירה על בריאות הדגים. כמומחית בתחומה, ביקרה בחוות גידול רבות בעולם, וגם שם נהנו ונתרמו מניסיונה העצום.
המגדלים בישראל נעזרו רבות בשולה למציאת פתרונות למחלות הדגים במהלך גידולם. שולה הייתה מבקרת בשטח, ועם המגדל תרה אחר דרכים לפתרון הבעיה. גם בתחום מיני הדגים החדשים שהוכנסו לארץ נדרש ליווי מקצועי צמוד כדי למנוע מחלות. ללא עזרתה של שולה לא יכלו מגדלי הדגים בישראל להבין את הדרכים הנאותות לטיפול בדגים ובדגיגים של הדג החדש. כך למשל, אירע בעת הכנסתו של דג הבאס למערכות הגידול בישראל. דג רגיש זה זכה לתשומת לב מיוחדת ולדרכי טיפול נאותות הודות לעבודתה המסורה של שולה.
שולה תרמה רבות להנחלת ידע מעשי בקורסים לחקלאים בארץ ובעולם. בדרך כלל הנושאים שבהם עסקה נקשרו במניעת מחלות הדגים, ובעיקר בתחום החביב עליה: 'איכויות מים', שבו לימדה את החקלאים דרכים להימנעות ממצבי עקה בדגים שנגרמו בעיקר ממים באיכות ירודה. בשל ניסיונה הרב בנושא בריאות הדגים ושמה שהלך לפניה נבחרה שולה לחברה באיגוד האירופי לפתולוגית דגים (EAFP).
כיום עוסקת שולה בייעוץ בתחום חקלאות המים בישראל, באפריקה, בדרום אמריקה ובאירופה.
על תרומתה הרבה והמתמדת ועל מסירות ללא גבולות מוענק לשולה אות יקיר ענף המדגה.
קרא 2591 פעמים עודכן לאחרונה ב רביעי, 15 אפריל 2015 17:06
עוד בקטיגוריה « חוברת התקצירים

השאר תגובה

הירשם לעדכונים