שישי, 31 אוקטובר 2014 02:00

תוכנית אב לענף חקלאות המים בישראל - 2014

דרג פריט זה
(2 הצבעות)
  • תמונה
  • מידע נוסף
  • קבצים מצורפים
  • מחבר
  • מאמרים קשורים
  • וידאו

פריטים קשורים

דיג

צריכת הדגים בעולם ובארץ עלתה בשנים אחרונות עקב הגידול באוכלוסית העולם וההכרה בישראל כי דגי ים הם מזון בריא ואיכותי. עד תחילת שנות ה 90 הדייג הימי היווה מקור בלעדי להספקת דגי ים לשוק המקומי. החל ממתחילת שנות התשיעים קימות אלטרנטיבות טובות לדגי ים מחקלאות הימית ומייבוא של דגים טריים המגיעים בהטסה או במעבורות. סקרי הדגה הנערכים באופן עקבי על ידי אגף הדייג של משרד החקלאות מראים כי שלל הדייג הימי הכולל בישראל ירד בלמעלה מ 40% משנת 2000 ועד 2009, וזאת על אף עלייה של כ פי 5 במאמץ הדיג. נתונים אלה מעידים על דיג יתר של הדגה לחופי ישראל. לכן יש צורך דחוף לנקוט בצעדים דחופים למניעת ההדרדרות של אוכלוסיות הדגים לחופי מדינת ישראל.

סקירה של מיקום נושא המדגה במדינות אירופה מראה כי תחום הדיג נמצא תמיד במשרד החקלאות או במשרד יעודי לדיג. אמנם, היסטורית תחום הדיג היה תחת פיקוח וסמכות משרד החקלאות מאז ומתמיד, ואולם סיבות אלו לבדן אין בהן כדי לקבוע שעל משרד החקלאות להחזיק בתיק. הדיג הימי הינו אחד מתחומי הציד העתיקים ביותר שעוד נותרו כעיסוק לגיטימי בהיקף כגדול. הסיבה לכך הייתה נעוצה בעושר השלל שהיה עד כה, ואולם מגמה זו הולכת ומתחלפת בייצור חקלאי, ויש סיכוי שגם תחום זה יהפוך לענף ייצור, אם לא בכל מדינות לפחות בחלקן.

 

אחריות וסמכות

אכיפת הרגולציה על הדיג הימי נעשית ע"י האגף לדיג ולחקלאות מים מכוח פקודת הדיג משנת 1937 ותקנות הדיג, שנועדו להסדיר את העיסוק בדיג לשם יצירת ממשק דיג ראוי.

ניהול ממשק דיג בר-קיימא נועד לאלה: מצד אחד - שמירה על הדגה כמשאב לאומי מתחדש משנה לשנה. מצד אחר - ניצולו בצורה מיטבית כדי שאזרחי המדינה יוכלו ליהנות מדגים טריים מן הים התיכון, מן הכינרת וממפרץ אילת.

בהעדר ניהול נאות של הענף, עדכון תקנים, פיקוח, אכיפה, ואיסוף מידע, מתרחש תהליך של "אנרכיזציה" של הענף. תוצאתו של התהליך יכולה להיות קריסה של הביוטה הימית ובעקבותיה הדגה בים התיכון ובכנרת.

פעילות

פעילות דיג מתקיימת בשני מקוות המים העיקריים, כנרת וים תיכון (פעילות הדיג המתקיימת בים סוף זניחה הן מבחינת מספר העוסקים והן מבחינת היקף השלל).

באגם הכנרת פעילות כ 30 סירות דיג וכ- 70 דגים. פעילות הדיג מתפרסת על פני כל אגם הכנרת, כאשר נקודות העגינה העיקריות נמצאות בטבריה, שפך הירדן, עין גב, ואזור כפר נחום. פעילות הדיג תלויה באופן מוחלט בניהול ממשק הדיג ע"י משרד החקלאות. משרד החקלאות מאכלס את האגם בדגים, ובאחריותו לפקח, לנטר את הפעילות, ולאכוף את הכללים החלים על דיג באגם. בפועל, בשל כשלים ניהוליים, לא בוצעה אכיפה נאותה במשך שנים רבות, לא רועננו הכללים, ולא התבצע ניטור של אוכלוסיית הדגה באגם.

סביב הכנרת פועלים גופי אסדרה נוספים, מנהלת הכנרת, רט"ג, רשות המים. מצב זה יוצר לעיתים כפל פעילות, ולעיתים זניחה (באופן חד צדדי) של פעילות ע"י גוף אחד תוך הסתמכות על גוף אחר (ראה דוגמת הפסקת התקצוב של אכלוס הדגים ע"י רשות המים).

בים התיכון פועלות כ 24 מכמורות המעסיקות כ 100 עובדים. בנוסף פועלים לאורך חופי ישראל כ 500 סירות דיג קטנות המופעלים ע"י כ 3,000 דיגים בדיג חופי לסוגיו (בד"כ 1-3 דיגים לסירה), ועוד מספר לא ידוע של דיגים חובבים.

לצורך עדכון תקנים והנחיות, נדרש לנטר את מצב הדגה בגופי המים. איסוף הנתונים בוצע ע"י עובדי אגף הדיג, או במיקור חוץ כאשר לרוב עובדי האגף היו שותפים בפעילות האיסוף. אולם, פעילות איסוף וניטור בוצעה גם ע"י גופים אחרים, חלקם אף ממשלתיים, והנתונים שנאספו, לא פעם היו שונים מהנתונים של אגף הדיג או שנותחו באופן שונה, ויצרו מחלוקות ועימותים בין אנשי אגף הדיג לגורמי מקצוע אחרים. אגף הדיג לא השכיל לייצר מוניטין של גורם מקצוע נחוש, מהימן ובלתי ניתן לערעור, ובכך נפגעה פעילותו כרגולטור. יתכן שמעורבותו של אגף הדיג כגורם חוקר/מנטר, וקירבתו לדיגים, סירסו את יכולתו להפיק מהנתונים מידע באופן אובייקטיבי.

עד לפני כשנתיים הפעיל המשרד לכל אורך חופי הים התיכון והכנרת גם יחד יחידת אכיפה המונה כ 6 פקחים ומנהל יחידה בלבד, אשר היו אמורים לפעול לאכיפת הרגולציה הקיימת. בפועל, מטיבציה נמוכה, ניהול סדר יום בעייתי, ואמצעים דלים (היחידה הפעילה שני גופי שיט זעירים ומרובי תקלות) בליווי תשתית משפטית לקויה ובהעדר גיבוי משפטי נחוש, יצרו מציאות של העדר פיקוח (במילים פשוטות הדייגים צפצפו על הפיקוח). על אף שסביב הכנרת וחופי הים התיכון פועלים לפחות עוד שני גופי אכיפה (השיטור הימים, והרט"ג), לא התקיים שת"פ במינון ובעוצה הראוייה (הסיבות אינן רק באגף הדיג, אך אין זה המקום למנות אותם. לפני כשנתיים, בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה, הטיל מנכ"ל המשרד דאז על יחידת הפיצו"ח לבצע את משימת הפיקוח על הדיג המי. כיום מצב האכיפה השתפר במקצת, אך מן המידע שנמסר לנו קיים נתק מוחלט בין אגף הדיג לבין יחידת הפיצו"ח. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי בהעדר תוספת כ"א ומשאבים משמעותית, פעילות הפיצו"ח באה ע"ח פעילות אכיפה של בריאות הציבור, בריאות בע"ח ורווחת בע"ח.

איומים

פעילות הדיג מתחרה על אותם שטחים עם מגוון רחב של שימושים: אסדות נפט וגז, כבלים תת ימיים, שטחי אש, ושמורות טבע. שימושים אלה מצמצמים את מרחב המחייה של הדייגים לסוגיהם.

תחום הדיג אינו בר פיתוח ולמעשה הגיע לתיקרת זכוכית. בשל הישענות על משאב טבעי, שכלול שיטות הדיג, לא יביא לפיתוח של הענף אלא להפך הגברת מאמץ הדיג יביא לדעת כל המומחים לקריסה של הביוטה הימית, ולקריסת האוכלוסית הדגה הדלה גם כך. במדינות שונות מבצעות איכלוס של דגיגים ממדגריות, ובכך מעשירות את שטחי הים שלהן. באגם הכנרת פעילות זו מבוצעת במשך עשרות שנים ע"י המשרד במימון משותף של המשרד ורשות המים. לאחרונה הפחיתה רשות המים את השאיבה מהאגם, ולכן פחת עינינה באכלוס האגם והיא הפסיקה את התקצוב לאיכלוס. באשר לים התיכון, העדר מידע בנוגע לאכלוס דגיגים באזור זה, מטיל בספק את הכדאיות והיעילות של פעולה כזו, אם כי היא אפשרית מבחינה תיאוריתית.

העלייה במודעות לסביבה, מעלה חדשות לבקרים את החשש שהמשך הדיג (בעיקר של מכמורתנים) גורם לפגיעה אקלוגית אנושה באזור זה של הים התיכון. הלחץ מכיוון הגופים הסביביתיים ילך ויגבר, והנושא רק מחזק את הזרקור שכבר מופנה לכיוון המשרד בתחומים נוספים (רווחת בע"ח, יערות, ניקוז וכו').

ניתן לקבוע כי בשנים האחרונות מהווה ענף הדיג "משקולת" על צוארו של משרד החקלאות. הענף כאמור אינו בר פיתוח בשל הדלדלות הדגה, ולמעשה משרד החקלאות משמש בעיקר כרגולטור האמור לשמר את משאב הדגה בים. בפועל, יהיו הסיבות אשר יהיו, לא בוצעו די פעולות בתחום, לא נאספו נתונים מהימנים, לא נקבעו תקנים עדכניים, ולא בוצעה אכיפה באופן מספק1.

משאבים

כח אדם - 6.5 עובדים. בנוסף פועלים לאכיפת פקודת הדיג בין 6-10 פקחים (הערכה) במשמרות.

אמצעים- 2 גופי שיט זעירים בלבד.

- מספר כלי רכב יבשתיים ובהם רכבי 4X4.

- משרדים בנמל הקישון ובטבריה, כמשרדים לעובדי תחום הדיג.

השקעות- כ 2.5 מלש"ח לשנה, לא כולל הוצאות שכר.

- כ 10-12 מלש"ח שיקום מעגנות (בשבע השנים האחרונות).

- כ 1.5 מלש"ח בשנה מחקרים.

מודל החלטה:

ניקוד (5-) – 5

אגם הכנרת:

התיישבות

תעסוקה

תרומה אקולוגית

אספקת מזון

אלטרנטיבות באספקת מזון

תחרות על משאבים

עלות מול תועלת

סיכום

תרומה לתעסוקה בפריפריה תחשב לתרומה חיובית גבוהה

נלקח בחשבון גם תעסוקה באזור מסויים

 

באופן אובייקטיבי ע"פ תמונת מצב

ילקח בחשבון גם פוטנציאל וסיכון

שטחי ממחייה

קרקע

שטחי ים

 

 

2

קיימת השפעה על תעסוקה באזור טבריה

2

מספר המועסקים בענף זניח במונחי מקרו

5-

בהעדר אכלוס, התרומה האקלוגית לאגם שלילית

2

תחום הדיג משמש כספק מזון בעיקר למסעדות

5-

קיימים מקורות אלטרנטיביים בעלות משקית נמוכה

0

2

בשל העדר אלטרנטיבות תעסוקה לפורשים מהענף

2-

ים תיכון:

התיישבות

תעסוקה

תרומה אקולוגית

אספקת מזון

אלטרנטיבות באספקת מזון

תחרות על משאבים

עלות מול תועלת

סיכום

תרומה לפרנסה בפריפריה תחשב לתרומה חיובית גבוהה

נלקח בחשבון גם תעסוקה באזור מסויים

 

באופן אובייקטיבי ע"פ תמונת מצב

ילקח בחשבון גם פוטנציאל וסיכון

שטחי ממחייה

קרקע

שטחי ים

 

 

0

2

מספר המועסקים בענף זניח במונחי מקרו

5-

2

תחום הדיג משמש כספק מזון בעיקר למסעדות

5-

קיימים מקורות אלטרנטיביים בעלות משקית נמוכה

5-

2

בשל העדר אלטרנטיבות תעסוקה לפורשים מהענף

9-

סיכום

תרחיש א' - הנצחת המצב הקיים, בשדרוג קל.

תרחיש זה מניח המשך ההשקעה הקיימת באיכלוס הדגים, לרבות אחזקת המתקנים לגידול הדגיגים, זאת לצד פעילות אכיפה באמצעות יחידת הפיצו"ח.

הנצחת המצב הקיים, ללא תוספת כ"א ליחידת האכיפה, וללא תוספת משאבים לניטור ואיסוף מידע, וללא ביצוע שת"פ עם הגופים הפועלים סביב הכנרת, אינו מטיב עם המשרד בשל הביקורת הציבורית המופנת כלפי המשרד, ביקורת שתלך ותגבר עם הזמן. יודגש כי, בתחום סופג המשרד ביקורת הן מכיוון הארגונים הסביבתיים, והן מכיוון הדייגים. אותה ביקורת, שיש בצידה מידה רבה של אמת, פוגעת באופן קשה בתדמית המשרד, ומסיבה נזק גם לענפים אחרים, חשובים יותר מבחינה לאומית.

לכן מוצע, כי גם אם לא יוקצה תקציב או כ"א נוספים, על המשרד לשנות את הרגלי פעולתו בתחום הדיג:

  1. ישנה קושי אינהרנטית מובנה בין תפקידו של האגף כרגולטור לבין תפקידו כאחראי על פיתוח הענף, סתירה זו מביאה את האגף "לעגל" פינות באופן שאינו רואה את טובת כלל הציבור. יש להפריד את הפיקוח והאכיפה באופן מוחלט מהטיפול בדייגים כאוכלוסייה הדורשת סיוע ותמיכה. ניתן להטיל את האחריות לדאגה לכלכלת הענף על שה"מ, ולהשאיר את תפקידי הרגולציה באגף הדיג.

  2. יש לחזק באופן משמעותי את הפיקוח והאכיפה, ולייצר נוכחות בשטח אם באמצעות פקחים, אם באמצעות שילוט והסברה (דוגמה: באזור זה מתבצעת אכיפה מוגברת של איסור דיג"), ואם באמצעות "נאמני דיג" והפעלת "מלשינון". יש לטפל בנחישות במקרים של אכיפה ולייצר "בז" של "יש שריף חדש בשטח".

  3. יש לפעול לאיסוף נתונים מהימנים, באופן שיאפשר עדכון תקנים והנחיות. איסוף הנתונים צריך להתבצע באמצעות "הזמנת עבודה", ולא באמצעות עובדי האגף. קבלת החלטות צריכה להתבצע לאחר שקילת כל המידע הקיים, ניתוחו בראייה ביקורתית, ועל בסיס איזון ראוי בין הצורך האקולוגי המונח על פי "עקרון הזהירות המונעת" לבין הצורך לשמר את פעילות הדיג.

  4. יש לפעול בהקדם לאימוץ מדיניות ממשק דיג בר קיימא הכוללת הקשחת תנאים לביצוע דיג (עם או בלי פיצוי), גם במחיר של פגיעה בדיגים. המדיניות הנוכחית, לכל הדעות, פוגעת בביוטה ימית, מה שעשוי להביא בתוך זמן לשינוי דרסטי של מי הים התיכון באיזורנו. לדעתנו, כל מדיניות עדיפה על העדר מדיניות בכלל. בהקשר זה, מומלץ לקיים דיאלוג מידי עם רט"ג בנושא סגירת שמורות טבע לדיג, וזאת לטובת יצירת אזורים להתאוששות הדגה.

  5. מומלץ למשרד החקלאות שלא להמשיך בהחזקת מעגנות הדיג סביב הכנרת ובים התיכון. המעגנות אינן עומדות כיום בדרישות רשות הספנות, ובהעדר פיקוח ונוכחות מתמדת, מעגנות הדיג מהוות סיכון הן ברמה הנזיקית והן ברמה הפלילית. כיוון שהחלטה בנושא כבר התקבלה ע"י מנכ"ל המשרד, לא מצאנו צורך להרחיב.

תרחיש ב'שדרוג הפעילות לרמה אופטימלית בלבד.

תרחיש זה מאמץ את תרחיש א', ובנוסף מציע שדרוג דרמטי של אופן הפעילות ומשאבים המוקצים לתחום.

  1. הגברת השת"פ באכיפה - יש ליצור שת"פ משמעותי עם גופים אחרים הפועלים ליד ובתוך גופי המים (לתת דוגמאות). באפשרות משרד החקלאות, באמצעות גורם חזק באגף הדיג או ביחידת הפיצו"ח, ליטול את ההובלה על התהליך, ולייצר ועדות בינמשרדיות לטיפול בתחום (ניתן ליזום הצעות החלטה). יצירת ועדות בינמשרדיות ייעלו את השימוש במשאבים, יצמצמו את המחלוקות בנוגע לנתונים, ויצרו פלטפורמה לשיח ולקבלת החלטות מאוזנות.

  2. האמור לעיל נכון גם בנוגע לאיסוף נתונים וקבלת החלטות בנושא ממשק דיג. מצב שבו גופי ממשל שונים נמצאים סביב הכנרת או לאורך הים התיכון, מחזיקים בסמכויות דומות או חופות, מבצעים פעילות דומה או חופפת, ולא מקיימים בניהם קשרי עבודה מסודרים הוא מצב בלתי נסבל. יש לפעול לאיחוד כוחות וגיבוש נהלי עבודה אחודים וסדורים בין כל הגופים בעלי הסמכות והאחריות הפועלים בתחום.

  3. הפסקת האכלוס בכנרת בכפוף לצמצום מס' הדייגים בכנרת.

  4. על משרד החקלאות לתגבר באופן משמעותי את הקצאת המשאבים לתחום2 (תקציב שנתי):

הסברה ותקשורת – 3.5 מלש"ח

תמיכות שונות לדגים (לרבות לצורך פיצוי) – 4 מלש"ח

הצטיידות בסירת אכיפה ואמצעים נוספים – 2.5 מלש"ח חד פעמי + 0.5 מלש"ח לשנה לתחזוקה

תרחיש ג'העברת האחריות לפיקוח על הדיג למשרד להגנת הסביבה.

אלטרנטיבה מוצעת:

התרחיש המיטבי עבור משרד החקלאות הוא תרחיש ג'. כאמור לעיל, תחום הדיג נמצא בתהליך אגרוזציה (הפיכה לענף ייצור חקלאי) כמו יתר ענפי ייצור המזון בעבר. כרגע, בהינתן ההזנחה המתמשכת זה עשור לפחות, מהווה התחום "משקולת" על צוארו של אגף הדיג ומשרד החקלאות בכלל. מבחינה משקית אין כל תועלת בהמשך פעילותו של הענף, והוא מסב נזק תדמיתי מתמשך למשרד החקלאות כמי שאינטרס הדיגים גובר בעיניו על האינטרס הכלל ציבורי של שמירה על הטבע והסביבה. המשאבים שאותם צריך להשקיע המשרד על מנת להביא את הענף לפעילות מאוזנת ניתנים להשקעה בתחומים בעלי עלות תועלת המטיב יותר מבחינה לאומית.

חקלאות ימית

פעילות

החקלאות הימית בישראל החל את דרכה, בתחילת שנות התשעים, עם הקמת המתקן המסחרי הראשון באילת על ידי חברת "ערדג" השייכת ל 4 קיבוצים בדרום הערבה לייצור של דגיגים של מינים ימיים. מתקן זה התבסס על ידע שפותח על ידי המרכז הלאומי לחקלאות ימית של חיא"ל (מלח"י). כיום פועלים בתחום שני שחקנים בלבד, חברת "ערדג", וחברת "דג סוף" אשר בבעלות משקיעים פרטיים. בנוסף מפעילה חברת "ערדג" מתקן לייצור דגיגים לאיכלוס במערכות הגידול.

בתום מאבק של ארגונים ירוקים בחקלאות הימית במפרץ אילת חל צמצום מתמשך של פעילות החקלאות הימית במפרץ אילת עד הפסקתה המוחלטת ביוני 2008. החל משנת 2010 החלה עליה בייצור דגים בחקלאות הימית בישראל עם כניסתן של ערדג ודג סוף לייצור בכלובים בטכנולוגיה פשוטה בתוך נמל אשדוד. במקביל החלה חברת "דג הים" המשותפת לחברת ערדג ו"צמח תערובות" להפעיל כלובים בחווה המצויה במרחק של 11 ק"מ מהחוף. זוהי טכנולוגיה מורכבת יותר של כלובים שניתן לשקעם בעת סערה. חברה "דג הים" תיצר השנה כ 600 טונות דגי דניס.

החקלאות הימית בכלובים בים התיכון, הנמצאת בתחילת דרכה בישראל, עושה שימוש במרחבי הים התיכון באזורים צבועים לפעילות חקלאית זו. החוף הישראלי איננו מפורץ והוא חשוף לאנרגיות ימיות מאוד משמעותיות הן בקיץ ובעיקר בחורף. כדי להתמודד עם האנרגיות המאוד משמעותיות הללו פותחה בישראל טכנולוגיה המנוצלת על ידי חברת "דג הים" כך שכלובים שלה התמודדו היטב עם סערות החורף בשנים האחרונות. זוהי חקלאות עתירת ידע המחייבת שכירה של כח אדם ישראלי בעל ידע ימי נרחב הן על פני הים והן בצלילה. בגלל אופיה והמיומנות הרבה הנדרשת מעושיה זוהי פעילות המחייבת תשלום של שכר גבוה יחסית.

חוזקות/הזדמנויות

מים: חקלאות ימית מתבססת על מי ים ומים מליחים המאפשרים גידול של מיני דגים ימיים בעלי ערך כלכלי גבוה ושווקים מבוססים (באירופה ובמזרח הרחוק).

מחיר: דגים ימיים פודים מחירים גבוהים ממחירים של דגים של מים מתוקים

מו"פ: מחקרים מראים כי ניתן לרדת במזון הדגים הללו בתלילות במרכיב החלבון ממוצא דגי ולהמירו בחלבון צמחי

טכנולוגיה: החקלאות הימית מתבססת על שתי טכנולוגיות עיקריות:

  • גידול של דגים בכלובים צפים ועגונים בים

  • טכנולוגיה המייתרת הקמת תשתיות יקרות להולכה והחזרה של מים.

  • על פי הערכות באירופה הטכנולוגיה הזו מייצרת מקום עבודה ישיר אחד ל 30 טון דגים מיוצרים.

  • גידול בבריכות ימיות ביבשה

  • אינטנסיפיקציה של גידול של 120 טון לדונם

  • מי הפלט יכולים לשמש בסיס לגידולים של אצות (אולווה וגרסילריה) וצמחים (סליקורניה) החיים במי ים ויצרים תוספת הכנסה

  • ניתן לנצל מים מליחים ממערכות הטפלה פנים יבשתיות לגידול דגים הפודים מחירים גבוהים

  • פוטנציאל לנצל טכנולוגיה זו בסביבות המובל הימי ים סוף ים המלח

  • שטחים שניתן לנצלם להצבת פנלים לייצור חשמל

מדיניות ממשלתית - שאיפה של ממשלת ישראל (החלטה מיולי, 2012) להשקיע באזור אילת בתחום החקלאות הימית והביולוגיה הימית.

איומים וקשיים

  1. העדר רגולציה ברורה המאפשרת למשקיעים לבצע הערכת סיכונים.

  2. הסדרת שטחים לחקלאות ימית בבריכות ביבשה - בריכות לגידול דגים על בסיס מי ים עם מערכות החזרה של מי ים לים מתחרות על שימושי קרקע אחרים לאורך החוף.

  3. הסדרת שטחים להצבת כלובים בים - פעילות חדשנית זו לא נלקחה בחשבון בתכנון הראוני שנעשה בים ולכן מבקשת הגדרה של השטחים.

  4. עד שנת 2030 ידרשו כ 100,000 דונם בים, המהווים כ 2.5% משטח המים הטריטוריאליים.

  5. איתור והסדרת בסיסים יבשתיים לכלי שיט ועורף לוגיסטי לפעילות של החקלאות.

  6. גידול של דגים בכלובים צפים ועגונים בים:

      1. רגישות הטכנולוגיה לסערות המחייבת הצבת החווה במרחק גדול מהחוף כדי לאפשר שיקוע הכלובים אל מתחת לתחום פעילות הגלים.

      2. הריחוק מהחוף מחייב הנגשה של הכלובים באמצעות כלי שיט לצורך הזנה ומתן שרות.

      3. עורף חופי לשיווק דגים ואיכסון מזון מתחרה עם שימושים אחרים בנמל.

      4. שטחי הגידול מתחרים עם פעילות אחרת בים – אסדות קידוח, כבלים תת ימיים, שטחי אש, נתיבי ציר סוחר, דיג מכמורת ועוד.

  1. גידול בבריכות ימיות ביבשה:

  1. השקעה גבוהה במערכת הגידול כולל מערכות להובלת מי ים אל המתקן וחזרה ממנו אל הים.

  2. נדרשת קרבה אל הים לצמצום עלויות מערכות ההובלה.

  3. נדרשת השקעה במערכות טיפול במי הפלט לצורך עמידה בתקנים של גופים רגולטוריים (הוועדה הבין משרדית להתרת שפכים לים).

משאבים

מו"פ: המרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת, העומד להפוך לחלק ממרכז וולקני לחקר החקלאות, מתוקצב באופן רב שנתי על ידי המדינה בכ 12.5 מיליון ש"ח3. במרכז פועלים כ 40 חוקרים, מהנדסים, טכנאים ונותני שרות.

מס' תקני המשרד בתחום: 1

השקעה נדרשת

2.5 מלש"ח - השקעה בפיתוח תשתיות לביות של מינים חדשים (מתוקצב).

2.5 מלש"ח – שדרוג והצטיידות מלח"י (מתוקצב)

אלטרנטיבות

  • המשך ייבוא של דגים איכותיים

  • 8,000 טון4 ב 2012.

  • חיסול הענף בישראל של כ 3,000 טונות בשנה (2013).

  • סה"כ ייבוא דגים טריים יעמוד על 11,000 טונות בשנה (2013) עם גידול שנתי של כ 10%.

מודל החלטה:

התיישבות

תעסוקה

תרומה אקולוגית

אספקת מזון

אלטרנטיבות באספקת מזון

תחרות על משאבים

עלות מול תועלת

 

סיכום

תרומה לפרנסה בפריפריה תחשב לתרומה חיובית גבוהה

נלקח בחשבון גם תעסוקה באזור מסויים

 

באופן אובייקטיבי ע"פ תמונת מצב

ילקח בחשבון גם פוטנציאל וסיכון

שטחי מחייה

קרקע

שטחי ים

 

 

5

תחום הח"י מהווה עוגן מרכזי בכלכלת יישובי הערבה הדרומית

1

 

5

ייצור דגים בחקלאות ימית הוא אלטרנטיבה לדיג

למערכות הגידול כמעט שאין השפעה אקולוגית שלילית

גידול דגיגים בח"י מבטל את תפיסתם בטבע

מערכות הטיפול במי הפלט יהוו איים ירוקים של wetland ימי שימשכו עופות ובעלי חיים.

1

הח"י מספקת כיום כ 4% מסך צריכת הדגים

40% מיבוא הדגים הצנונים למדינת ישראל אולם היא גדלה שנתית בקצב של כ 10%

1

ייבוא של דגים הגדל בכ 10% בשנה. עם זאת איכות של תוצרת טריה תהיה בעלת חיי מדף ארוכים יותר ובפיקוח מקומי (בריאותי ותזונתי)

3

4

 

20

סיכום

תרחיש א' - הנצחת המצב הקיים עם תיקונים ברמת הניהול. אגף הדיג יתרכז בתפקידו כאנטגרטור המכווין את הפעילות בתחום ומבצע מעקב ובקרה אחר התקדמות הרגולציה בתחום. בנוסף יפעל אגף הדיג להתקנת תקנות בענף בתחום בריאות הציבור. המו"פ ימשיך להישען על פעילות מלח"י המשרת גם את המדגה של מים פנימיים. על פניו, בגלל היצע מצומצם של מינים מבויתים ותכניות טיפוח של המינים הקיימים התרחיש הזה מנציח את התערבות המדינה במחיר הדגים בשל ההגנה המיכסית. משאבי ניהול הדגה במשרד לא ינוצלו ביעילות להשגת פיתוח החקלאות הימית בהעדר מתווה המעודד צמיחת הענף.

תרחיש ב' - אימוץ תרחיש א' לצד פעילות לצמצום העומס והסיכונים הרגולטורים על המשקיע. על מנת להקטין את העומס והסיכון הבירוקרטי למשקיעים, יש הכרח להבהיר באמצעות תקנות או כללים של כל הגופים הרגולטוריים בעלי הסמכות בשטחי הגידול (מנהל התכנון, משרד הבריאות, משרד התשתיות והמשרד להגנת הסביבה). מוצע למשרד החקלאות להוביל וועדה בינמשרדית שתפרסם כללים כאמור. הערכה היא שתרחיש זה יאפשר גידול שנתי של כ 10% שיקזז עד למינימום את יבוא הדגים הצנונים באמצעות תוצרת מקומית.

תרחיש ג' מציע בנוסף למוצע לעיל להשקיע במהלך של עשור, במו"פ (מדעי, שיווקי והנדסי) כתנאי לויתור הדרגתי של ההגנה המכסית על דגים.

תרחיש ד' - הפסקה מוחלטת של פיתוח ענף החקלאות הימית בישראל. ניתן להניח גם העדרה של הכוונת פעילות, תביא בסופו של דבר ללאובדן פוטנציאל של התפרנסות מענף החקלאות ימית בדרום הערבה המתבססת על מים מליחים ומי ים זמינים וכן על קרקעות מליחה שלא תיצלחנה לשום גידול חקלאי אחר. חלופה זו תגרום גם לפגיעה במו"פ בחקלאות ימית בישראל המשרת את חקלאות המים הפנימיים והחקלאות הימית.

אלטרנטיבה מוצעת:

אימוץ של תרחיש ג'. תקצוב וקואורדינציה ממוקדי מטרה באמצעות הכלים המוכחים שבמשרד החקלאות (אגף הדיג, המדען הראשי, מנהלת ההשקעות, מערך האסטרטגיה ואחרים) יאפשרו לדינת ישראל לנצל את יתרונותיה של חקלאות הימית בישראל, ואף להפיכת ענף החקלאות הימית לענף ייצוא משמעותי שיתחרה על שווקי ענק של דגים של מים חמים כמו הדקר, הטונה (כחולת וצהובת סנפיר) ומוצרי ערך בדגי בורי.

חקלאות מים פנימיים/מדגה

פעילות

חוזקות:

תעסוקה

גידול הדגים במים פנימיים מתרכז ברובו (כ 80%) באיזור עמק בית שאן (מועצות אזוריות עמק המעיינות וגלבוע). מרביתם של המועסקים בענף מגיעים מאיזור עמק בית שאן שהוא אזור פריפרייה מובהק. הענף מעסיק במעגל הראשון (מקבלי שכר מהמדגה) כ 350 איש, ובמעגל השני (אריזה הפצה ושיווק) כ 1,250 נוספים, וקיים גם מעגל שלישי שהוא חברי הקיבוצים להם מהווה הענף עוגן פרנסה משמעותי. ענף המדגה מהווה כ 10% מהכנסת בית אב בקיבוצים הרלוונטיים (ראה נספח א'). ניתוח של הנתונים מלמד שכ-5% מתושבי האזור תלויים בענף לחלוטין לפרנסתם ולעוד כ-35% מהווה הענף עוגן פרנסה משמעותי (10%), כלומר ענף הדיג משפיע באופן כזה או אחר על פרנסתם של כ 40% מתושבי עמק בית שאן.

ייעול השימוש בקרקעות שוליות ומים שוליים

חקלאות המים הפנימיים נמצאת באזורי קרקע מליחה ומשתמשת במים שוליים, בין אם מושבים ובין אם מליחים. בריכות הדגים הוקמו בחלקן במקומות שלא ניתן היה לגדל גידולים חקלאים אחרים והמדגה הוא הניצול היעיל ביותר לקרקע. חקלאי המים הפנימיים השכילו עם השנים לשפר את שיטות הגידול ולהתאים אותן לסוגי מים משתנים בין אם מים מליחים ובין אם מים מושבים שאפשרויות הגידול בעזרתן מוגבלות אף הן.

חולשות:

מכסים

ענף מדגה המים הפנימיים אינו מסוגל להתמודד במחירי התוצרת המיובאת בשווקים. אי לכך מוגן הענף במכסי ומכסות מגן אשר מאפשרים לו לשרוד. החולשה אל מול הייבוא מהווה לענף סיכון כפול, הראשון נובע מהיעדר היעילות של הענף שכן שינוי מחירים או אפילו שינוי שערי מטבע יכולים לגרום למכס לאבד אפקטיביות והסיכון השני הוא הגישה הכלכלית הרווחת ודעת הקהל הגורסות כי יש להוזיל את המחיר לצרכן ככול שניתן.

רגולציה

ענף מדגה המים הפנימיים נמצא תחת רגולציה וביקורת איכות. לרגולציה זו עלויות המציבות את הענף בתחרות אסימטרית מול הייבוא שאינו נמצא תחת אותן דרישות, לא ברמה הוטרינרית ובוודאי שלא ברמת הדרישות הסביבתיות (ראה נספח ב').

פגיעה במקורות מים

על מנת לאפשר ממשק גידול תקין בבריכות העפר יש לשחרר חלק מהמים לערוץ הנחל מעת לעת. מים אלו המכונים "מי פלט" עשירים בחומרים אורגניים ומהווים פגיעה בבתי הגידול הטבעיים בנחלים. הארגונים הירוקים מתנגדים להמשך זיהום הנחלים במי פלט והמשרד להגנת הסביבה פועל על מנת לקיים תקנות שיאסרו את המשך פנוי מי הפלט לנחלים.

עתודות מימון להשקעה

הענף מנוהל לאורך השנים ללא עתודות מימון להשקעות עתידיות. עובדה זו הופכת את הענף לפחות גמיש ומבטלת כמעט לחלוטין את יכולת ההסתגלות של הענף לשינויים בין אם הם שינויי שוק ובין אם הם שינויים רגולטוריים. שבריריות הענף סומכת אותו על שולחן הממשלה לכל שינוי נדרש, עובדה אשר מעמידה בספק את נחיצותו ויכולת השרידות שלו לאורך זמן עבור כמה מפקידי הממשלה.

ייבוא

מבנה הענף כפי שתואר קודם מציב אותו די חלש אל מול סיכוני ייבוא גם בהנחה וההגנות הקיימות נשארות שכן שינוי בעלויות ההובלה מסין, שינוי בשער המטבע או כניסת שחקן חזק נוסף לשוק עלול להשאיר את הענף ללא הגנה אפקטיבית וללא עתודות על מנת לשרוד תקופה קשה. הענף אינו בנוי למלחמת מחירים וכל שחקן המבדל עצמו בצורה כזו מציב את הענף ללא מענה הולם.

הזדמנויות:

טכנולוגיה:

ענף המדגה במים פנימיים, הינו ענף עתיר טכנולוגיה, המשכיות הענף והתאמתו לדרישות הגנת הסביבה יכולים בעזרת הכוונה נכונה לפתח שוק של תשומות ופתרונות קצה שיהווה עוגן פרנסה נוסף לאזור ופתיחת ענף ייצוא נוסף. שוק התשומות הישראלי לענפי עוסק כיום בייצוא בהיקפים קטנים אולם ישנם תקדימים מענפי חקלאות אחרים (דוגמת הרפת) שענף חזק מוליד תעשיית תשומות חזקה.

קיים פטנציאל שטרם מומש להקמת מתקנים קטנים לגידול אינטנסיבי על קרקעות שוליות באיזורי גידול הומוגנים דוגמת הערבה התיכונה והבקעה, או שילוב של מתקנים חצי אינטנסיבים במשקים קונבנציונליים. מתקן כזה דורש בין שניים לשניים וחצי דונם, וניתן להקימו ע"י בן ממשיך במשק אביו, ובכך לגוון את התעסוקה ולפזר את סיכוני המשק ליותר מענף אחד. זאת בכפוף לביצוע מו"פ שיאפשר בעתיד סוגי דגים נוספים המסוגלים לגדול במתקנים אלו אשר יוכלו על פני זמן ליצור עוגני פרנסה נוספים בפריפריה הרחוקה ולספק פרנסה נוספת לעסקים כמו כמו מיון, שיווק ויצור מוצרים חדשים ונלווים למדגה המתועש.

הון אנושי ומחקר

המחקר החקלאי במדינת ישראל הוא מהמפותחים בעולם. ניצול נכון של המחקר לטובת פיתוח זני דגים חדשים בשילוב עם יכולת החקלאים ללמוד ולהתחדש יכולה לפתוח שוקים חדשים לענף ולהציב אותו מחוץ למלחמת המחירים על מיני הדגים המוכרים לצרכן. גדלו הקטן של השוק ואיכות העוסקים במלאכה בשילוב עם מחקר שיווקי וביולוגי יכול להציב את הענף כמפתח שווקי נישה עם פדיון ושולי רווח גבוהים בהרבה מהקיים.

טעמי צרכנים

המודעות לצריכת מזון בריא ואיכותי בקרב צרכני מזון הולכת וגדלה עם הזמן, הכוונה נכונה של הצרכן לצריכת דגים המהווים מקור זמין לחלבון דל שומן ועשיר בערכים תזונתיים יכולה להגדיל משמעותית את הביקוש לדגים ובכך להגדיל את היקף הייצור ואת כושר ההשתכרות בענף.

משאבים

כח אדם

  • 28 עובדים, מתוכם 8 חוקרים במינהל המחקר החקלאי ו 2 מדריכים שה"מ. רוב עובדי המחלקה למדגה עובדים תחנות אגף הדיג (11 דור, 4 גינוסר, 4 ניר דוד), ועוסקים בגידול דגים לצרכי מחקר, שימור קוים גנטיים, או איכלוס הכנרת.

אמצעים

  • 2 תחנות "מחקר" (גינוסר ודור), המשמשות בין היתר כאתרים לגידול דגים לאכלוס הכנרת.
  • מעבדה קלינית לאיבחון בניר דודהמעבדה מספקת שירותים לחקלאיםושותפה למחקרים שונים מעת לעת.

השקעות

  • 4.5 מלש"ח לשנה, לא כולל הוצאות שכר.
  • 2.75 מלש"ח לשנה - עלות אחזקת תחנות אגף הדיג.
  • 2.75 מלש"ח לשנה - מחקרים.

מודל החלטה

התיישבות

תעסוקה

תרומה אקולוגית

אספקת מזון

אלטרנטיבות באספקת מזון

תחרות על משאבים

עלות מול תועלת

סיכום

תרומה לתעסוקה בפריפריה תחשב לתרומה חיובית גבוהה

נלקח בחשבון גם תעסוקה באזור מסויים

 

באופן אובייקטיבי ע"פ תמונת מצב

ילקח בחשבון גם פוטנציאל וסיכון

שטחי ממחייה

קרקע

שטחי ים

   

3

יצירת מקומות עבודה כתוצאה מהגדלת הפעילות

4

קיבוצי עמק בית שאן נשענים באופן משמעותי על הכנסות ממדגה ומתיירות הנשענת על הענף

4

בכפוף לקידום הרפורמה במי הפלט

2

0

בהילקח בחשבון שהתוצרת המיובאת נחותה והיא מוצר חלופי רק לחלק מהאוכלוסייה

5

ניצול יעיל של משאבי קרקע ומים שוליים

3

על פני זמן התועלת עולה משמעותית על העלות הן בפן ההתיישבותי, והן בפן התעסוקתי

21

סיכום

בענף מדגה המים הפנימיים מספר אנטרסים מתנגשים, שכן ההגנה המכסית פוגעת לכאורה בצרכן, אולם הענף אינו חזק דיו לתפקד, וללא סיוע אנו מסכנים הן את החקלאים והן המתפרנסים העקיפים מהענף ופוגעים בכלכלת איזור פריפרייה שלם. הואיל וכך הדבר בחנו שלושה תרחישים אפשריים.

תרחיש א' - הנצחת המצב הקיים – המשך השקעה של 22 מלש"ח לשנה והגנה על הענף באמצעות מכסי מגן. בטווח המיידי לא צפוי שינוי מהותי בענף, אולם בטווח של מספר שנים לא יהיה מנוס מביצוע התאמות סביבותיות במדגה. חיוב בביצוע התאמות ללא תמיכה ממשלתית, תחלק את המשקים לחזקים יותר וחזקים פחות. הואיל ומדובר במשקים קיבוציים חוסנו הפיננסי של המשק לא קשור בהכרח לאיכות המדגה שלו. המשקים היותר חלשים יפרשו מהענף, וניתן להניח כי לפחות מחצית ממשקי עמק בית שאן לא יוכלו לעמוד בהוצאות. מבין המשקים האיתנים יותר קשה לעמוד כמה יחליטו להשקיע ברפורמה סביבתית במדגה. מבחינת מחירים לצרכן לא צפוי שינוי מהותי שכן המכסים ישארו. במקרה של ירידה בעלויות ההובלה מסין, עשוי המכס לאבד אפקטיביות והמדגה הישראלי יהפוך ללא תחרותי, במצב זה יש להחליט בין הגדלת המכס ושמירה על ענף קטן יותר מהיקיפו הנוכחי (בגלל פרישה בעקבות הרפורמה כאמור) לבין הסרה מוחלטת של המכסים ובעצם סגירה של הענף. מבחינת משאבים ימשיך משרד החקלאות להשקיע את אותם סכומים המושקעים כיום אגף הדיג אולם לאורך זמן וככול שיצטמצם הענף יש להקטין בהדרגה הן את גודל האגף והן את התקציבים המושקעים בו.

תרחיש ב' - הסרה של המכסים ללא "פצוי" למגדלים - מתווה כזה יביא בטווח הקצר לסגירה של רוב משקי הדגים. משקי הדגים נמצאים כיום ברובם בקיבוצים, האחרונים פועלים כיום כארגונים כלכליים והענפים השונים מחויבים בהצגת דוחות כספיים מסודרים בתום כל שנה ונבחנים לפי תרומתם הכלכלית למשק. במצב של הסרת המכסים הצרכן הישראלי ירוויח סכום המוערך ב 340 מלש"ח לשנה (כיום מייבאים 75% מהדגים הנצרכים כלומר נטל המכס כיום מהווה מכס רק על שלושה רבעים מהכמות הנצרכת, ההנחה היא שבמצב של הסרת מכסים הכמות המיובאת תגדל לכ95% ומכאן הרווח של הציבור). במקרה זה גם ספק גדול אם יהיו משקים שישקיעו ברפורמה סביבתית שכן הרווח למגדל ללא ההגנה המכסית יקטן מאוד גם במשקים היעילים ביותר ולא יתאפשר החזר הון על השקעה במדגה. יש לציין כי גם במצב של מענק ממשלתי לרפורמה ללא ההגנה המכסית מרבית המשקים לא יוכלו להחזיר את ההון אפילו על ההון העצמי. מתווה זה מציב דילמה של פגיעה של פגיעה בהתיישבות אל מול רווחת כלל הצרכנים בישראל אולם כאשר פורטים את הסכומים למשק בית בעמק בית שאן המשמעות היא פגיעה משמעותית של בין 10%-100% בכ 3,500 משקי בית בפריפרייה ופגיעה משמעותית בפרנסה באיזור עמק בית שאן אל מול הוצאה שנתית נוספת של 136 ש"ח מקסימום למשק בית בשאר הארץ (340 מלש"ח לחלק ל2.5 מליון בתי אב בארץ). מבחינת משאבים במתווה הסרת מכסים יש להקטין את תקציב המחקר שכן לא יהיה מי שיישם את תוצאותיו, כמו כן יש להקטין את כ"א של המשרד בכ 12 משרות בינהן חוקרים, מדריכים ואנשי מטה.

תרחיש ג' - השקעה ממשלתית ופיתוח הענף בתמורה להסרת מכסים – מתווה זה כולל השקעה ממשלתית בענף בשני רבדים, רובד המשק ורובד כלל ענפי.

ברובד המשקי מוצע לסייע למגדלים בצמצום עלויות ההון בהתאמות הסביבותיות הסביבתית בדומה למה שבוצע ברפורמה בענף החלב ולרפורמה המתוכננת לשלוחת ההטלה. סיבסוד זה יבטיח הן את שימור הסביבה והן יאפשר למגדלים לעבור לממשק גידול מתקדם יותר5. כמו כן מוצע לשקול סיוע לקידום המדגה המתועש כממשק גידול אלטרנטיבי בהיבט של ניצול יעיל לקרקע והון.

ברובד המשקי מוצע לקדם תוכנית משולבת של מו"פ שיווקי ומו"פ ביולוגי על מנת לאתר ולהתאים זני גידול מתאימים ליתרונות היחסיים של ישראל (טמ"פ והון אנושי) וכן לפתוח שווקים לזנים אלו בחו"ל ובכך לחזק את משקי המדגה כענף ייצוא. על מנת להבטיח את הצלחת המהלך, יש להכין תוכנית פעולה ולהציב בראש אינטגרטור לצורך בקרה ופיקוח.

ענף נוסף שירוויח מחיזוק המדגה הוא ענף התשומות למדגה (טכנולוגיה וזנים) שגם עבורו עשויים להיפתח שווקים חדשים בעקבות המהלך.

בתמורה למהלך ובהתאם להצלחתו והתקדמותו, לאחר כעשר שנים, יוסרו המכסים בהדרגה אולם במקביל יבוטל נוהג ה"סטנדרט הכפול" ביחס לתוצרת המגיעה מייבוא. הרגולציה על הייצור המקומי ועל הייבוא תאוחד בכל הרמות איכות בריאות וסביבה, וזאת על מנת לאפשר ליצרן הישראלי תחרות הוגנת ואמיתית, וכן על מנת למנוע מצב שהסרת המכסים פותחת פתח לייבוא של סחורה נחותה שתפגע בצרכן ובאמינות של תצרוכת הדגים בכלל. בתרחיש זה החקלאים מרוויחים והאיזורים הסמוכים למשקי הדגים ירוויחו אף הם כתוצאה מהגדלת הפעילות. הצרכן ירוויח בהיבט מחירי הדגים שכן המכס יקטן והיבוא יגבר אולם הוצאות הממשלה גדלות ובטווח הקצר הציבור ישלם את מחיר התחדשות השוק דרך תקציב הממשלה, אולם הואיל ותוכנית ההשקעות היא סופית בטווח הארוך הצרכן יהנה ממחירים נמוכים והממשלה תוכל לצמצם את ההוצאה על הענף.

אלטרנטיבה מוצעת:

התרחיש המיטבי מבחינה לאומית הינו תרחיש ג'. ההשקעה הממשלתית הנדרשת היא תוספת של כ 35 מלש"ח לתקציב הקיים למשך חמש שנים כלומר השקעה שנתית של 55 מלש"ח. השקעה זו מחולקת בין בין 17 מלש"ח לשנה בממוצע לעידוד השקעות הון (85 מלש"ח מחולק ל 5) 8 מלש"ח למחקר יישומי של הכנסת ואיקלום זנים ושיפור ממשקי הגידול (כולל מדגה מתועש) ו 10 מלש"ח לשיווק ולמו"פ שיווקי. בחמש שנים העוקבות יושקעו בענף 15 מלש"ח נוספות בכל שנה לפיתוח ושיווק כלומר בתקופה של 10 שנים יושקעו בענף 150 מלש"ח, בתמורה יצומצם נטל המכס בכל שנה באופן הדרגתי עד לביטולו המלא בתום התקופה, ויתוקנו תקנות איכות ייבוא דגים מהשנה הראשונה.

כפי שיפורט להלן, יש להקצות לצורך המהלך עד 3 תקנים לניהול פיקוח ובקרה על חלקיה השונים של התוכנית. בנוסף למדגה במאגרים מומלץ לפתח את המדגה המתועש.

מקורות התקציב לצורך שדרוג הפעילות:

מקור

שימוש

אוצר

הגנה"ס

חקלאות

מגדלים

סה"כ

השקעה

השקעות הון/ התאמות סביבתיות

7

5

5

10

27

מו"פ

6

 

16.5*

(12.5 מלח"י)

 

22.5

שיווק

6

 

2

2

10

סה"כ שנתי

19

5

23.5

12

 

*חלקו של המשרד יגיע מתקציב המדען ומתקציב המו"פים

אגף הדיג – רגולטורים; אינטגרטור

פעילות

פעילות אגף הדיג מתבצעת כיום בשנים מישורים. במישור אחד אחראי האגף על פיתוח הענף ופעילותו הכלכלית, ובמישור השני משמש האגף כרגולטור. ניתן לומר באופן כוללני כי בכל התחומים מהווה כפל התפקידים קושי אמיתי. דוגמאות לקושי ניתן ללמוד מהתנגדות אנשי האגף לאכוף איסוף פסדים בדגה ללא תמיכה, זאת על אף שמדובר במפגע סביבתי הסב נזק ישיר ועקיף לסביבה ולחקלאות אחרת בקרבת המדגה, בהזדהות כמעט מוחלטת של האגף עם הדייגים במקרים מסוימים וכמו במדגה גם כן נמנע האגף לקבל החלטות הפוגעות בדייגים ללא תמיכה, וזאת על אף הפגיעה במשאבי הטבע של כלל הציבור. בעניין הדיג יש להבהיר כי, אמנם ישנם במקרים מסוימים מחלוקות בנוגע לנתונים או לחלקם של הדייגים בהחמרת המגמה, אך בעניין זה מוטב היה למשרד החקלאות לפעול על פי עקרון הזהירות המונעת, שכן העלות של התממשות התרחישים עולה לאין שיעור על הפגיעה האפשרית בדייגים. בעניין החקלאות הימית, ניתן לציין את העדרה של רגולציה בתחום בריאות הציבור, ובתחום רווחת בע"ח כליקוי שיש לתקנו לטובת הציבור.

כחלק מראייתו של אגף הדיג כאחראי על כלכלת הענף, מחזיק האגף ברך של ייצור דגיגים (לצורך אכלוס הכנרת, ובריכות הדגים), תשתיות מחקר, מעבדה קלינית, במה שמכונה תחנות אגף הדיג (גינוסר, ניר דוד, ודור). בתחנות פועלים כ 17 טכנאים המשמשים גם כחוקרים ומגדלי דגים. התחנות מוכרות שירותים לחקלאים ולגופי אחרים נוספים, ואולם מהנתונים המוכרים לנו מדובר במכירה בתמחור חסר, ולמעשה משרד החקלאות מסבסד את רוב שרותי התחנות6.

כפי שהוסבר לעיל, בתחום הדיג מבצע האגף מחקרים ואיסוף נתונים באמצעות עובדי האגף. פעילות זו יוצרת קושי בשיפוט המידע באופן אובייקטיבי, ולדעתנו האגף היה צריך להתרכז בתפקידו כאינטגרטור של פעילות המחקר, ולא כמי שמבצע אותה בפועל.

אפשרויות להחלטה

קבלת ההחלטות לגבי מבנה אגף הדיג, מיקומו בפעילות המשרד ונהלי עבודתו, צריכות להיגזר מבחירת דרך הפעולה ביחס לכל אחד משלושת התחומים בהם עוסק האגף, ואולם בחרנו בכ"ז להמליץ מספר המלצות כלליות:

  1. על האגף להתרכז בפעילותו כאינטגרטור, כמתכנון וכרגולטור של תחומי אחריותו, וכמי שמבצע פיקוח ובקרה על התהליכים. להערכתנו, במצב כזה תעמוד מצבת כ"א של האגף על 8 עובדים לכל היותר.

  2. יש לגבש נהלי עבודה ברורים בכל תחום, לרבות פעילות עם גופים משיקים. כפי שציינו לעיל, העדרם של נהלי עבודה ברורים מביא לבזבוז משאבים ציבוריים, ולחוסר יכולת מתמשך לקבל החלטות.

  3. יש להעביר את המעבדה הקלינית בניר דוד, כמו גם את כל תחומי הוטרינריה, לאחריות המכון הוטרינרי המספק שרותים קליניים לכל ענפי בע"ח.

  4. במידה ויוחלט להמשיך באכלוס הכנרת בדגיגים, ניתן ורצוי להפריט את תהליך גידול הדגיגים.

  5. יש להעביר את אחריות על הפעילות המחקרית לאחד מהגופים המתמחים במו"פ (מנהל המחקר החקלאי או המו"פים האזוריים), ולאחד את הפעילויות של תחנת גינוסר ותחנת דור. יחד עם זאת, יש לודא שתקציבים המחקר נשמרים, על מנת לאפשר את המשך פיתוחו של הענף.

  6. יש להעביר את מלא האחריות לטיפול בנכסים, לרבות משרדים, תשתיות מחקר, ומעגנות, ליחידה לנב"מ המתמחה באחזקת נכסים. החלטה בעניין התקבלה בעבר, אך ככל הידוע לנו יושמה באופן חלקי בלבד.

  7. בהנחה שהמלצותינו יתקבלו, יש לשמר את פעילתו של שה"מ בתחום ההדרכה, ואף לחזקה בתחומים נוספים כגון כלכלת הענף, מדגה מתועש ועוד.

נספח א'

ההכנסה לבית אב לתושבי הקיבוצים חושבה כסה"כ הכנסה מהענף מחולקת במשקי הבית בקיבוצים (בעלי המשקים) וחלקו של הרווח למשק בית מיתוך ההכנסה הפנויה לאיזור7.

אחוז המדגה מהחקלאות

תוצר חקלאי

(במליוני ₪)

חלקו של עמק בית שאן

רווח על המחזור

רווח כספי

(במיליוני ₪)

מספר תושבים

מספר בתי אב

סכום לבית אב

שכר שנתי ממוצע לאזור

חלקו של הדיג מההכנסההפנויה

0.015

27,000

80%

10%

32

12,300

3,075

10,537

106,800

10%

בטבלה הבאה:

מעגל

תיאור

מועסקים

מספר תושבים

אחוז מהתושבים באזור

1

עובדי המדגה

350

35,000

0.01

2

אריזה מיון ושיווק

1,250

35,000

0.04

1+2

פרנסה מלאה מהענף

1,600

35,000

0.05

3

חברי הקיבוצים

12,300

35,000

0.35

סה"כ

תרומת הענף לאיזור

13,900

35,000

0.40

נספח ב'

עלויות הרגולציה של ענף המדגה מתרכזות בטבלה הבאה:

הנחות המודל:

כמות מיוצרת בטון

12,000

משקים המגדלים דגים

32

תעריף יום עבודה

850

ריכוז עלויות הרגולציה:

רגולציה

יחידה

כמות

כמות ארצית

תעריף

סה"כ

פיקוח וטרינרי

יום למשק

10

320

850

272,000

בדיקות משנה

שעה לטון

12,000

12,000

100

1,200,000

רשיון עסק

יום למשק

2

64

850

54,400

דרישות סביבה

רפורמה כוללת

1

1

120,000,000

120,000,000

התמודדות עם נזקי עופות

יום עבודה

88

2816

850

2,393,600

סה"כ

123,920,000

סה"כ ללא רפורמה במדגה

3,920,000

נספח ג'

3900

טונה אחר

106.893

3

8990

אחרים

525.072

7.5

       

טבלת חישוב הנטל על הצרכן מיבוא דגים לארץ

 

 

דגים טריים וצוננים

 

מס' דגם

תיאור דגם

סה"כ יבוא 2012 (טון)

תוספת מכס לק"ג

1490

טרוטה-אחרת

247

6.5

8920

לוקוס, פלמודה, אנטיוס

423.194

8.5

2390

אמנון

65

6.5

8990

אחרים

39

6.5

       
 

פילה קפוא וטרי

8200

טרוטה

22

11

8510

סרגוס

3.837

8.5

6910

קרפיון

145

11

8400

לברק

421.423

7.5

6100

אמנון

7,475

15

8930

וורדון

1.097

5

3300

יאורן

1.537

5

8980

אישור מנכ"ל- דייג

5.934

2

4300

פוטית (סול)

1.671

5

8590

אחרים של אברומה

41.165

7.5

4930

אחרים (מפורטים)

1.684

5

8520

דניס

1800.04

7.5

4910

קיפון

1.13

11

7440

צלופחים

1.086

1

       

5990

אחרים של 5000

15.331

7.5

 

אמנון

 

לק"ג

5910

מנכ"ל של 5000

3.215

2

0304

אמנון

7475.26

11

5400

חייק

3.56

1

1604

אמנון

4035.166

11

5100

שיבוט

35.32

1

       

8910

וורדון

61

1

       
 

דגים קפואים

1עבודה זו מנסה לתאר תמונת מצב בלבד.

2כל הסכומים הינם אומדן בלבד

3בהתאם להסכם שנחתם בין האוצר לבין משרד החקלאות ב 2012

4מבוסס על נתוני "דגת הארץ"

5על מנת לאמוד את נקודת האיזון, יש צורך בעבודת עומק שאינה נכללת במסמך זה.

6עבודה זו לא בחנה את תמחור עלויות השירותים של תחנות האגף, אולם פעולה זו ניתנת להשלמה

7מקור: למ"ס ומשרד החקלאות

 

קרא 4977 פעמים עודכן לאחרונה ב שני, 27 אפריל 2015 09:49

השאר תגובה